Vayedaber

רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲוָה לֵיהּ קוֹלוֹס. הוֹרוּן לֵיהּ רִבִּי חֲנִינָא וְרִבִּי יוֹנָתָן מִישְׁחוֹק תַּחְלוּסִין בְּשׁוּבְתָא וּמִיתַּן גַּו חַמְרָא עֲתִיקָא וְישְׁתֵּי וְלָא יִסְכָּן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

קוליס. חולי במעים קוליקוס בלע''ז:

תחלוסין. שחליים:

רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הָהֵן (סִפְדּוֹנָה) צִיפּוֹרְנָה סַכַּנָה. רִבִּי יוֹחָנָן 76b מַטְּתֵי כֵן וַהֲוָה מִיתְסֵי קוֹמֵי בְּרַתֵּיהּ דְדֹמִיטִיָנִיס דְּטִיבְּרִיָּא. בָּעֲרוּבְתָא כְּפַתֵּי רוּמְשָׁא סְלַק לְגַבָּהּ. אֲמַר לָהּ. מִצְרָךְ אֲנָא כְּלוּם לְמָחָר. אָֽמְרָה לֵיהּ. לֹא. וְאִין צָֽרְכַתָּהּ סַב גַּלְעְינִין דְּתָמָרִין בְּפַלְגֵּהוֹן יְקִידִין. וְאִית דְּאָֽמְרִין. דְּנִיקֹלַבְסִ. וְעוֹר דִּשְׂעָרִין וְצוֹאָה דְּמַייְנוֹק יְבֵישָׁה. שְׁחוֹק וּטְפוֹל. וְלָא תֵימַר קוֹמֵי בַּר נַשׁ. לְמָחָר אָעַל וּדְרָשָׁהּ בְּצִיבּוּרָא. אִית דְּאָֽמְרִין דְּחָֽנְקַת נַפְשָׁהּ. וְאִית דְּאָֽמְרִין דְּאִיתְגַּייְרַת. אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ תְּלַת. אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ. הָהֵן צִיפְדּוֹנָה סַכָּנָה. אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ דְּכָל שֶׁהוּא מִן הַשָּׂפָה וְלִפְנִים מְרַפִּין אוֹתוֹ. וְאַתְּ שְׁמַע מִינָהּ. הַהוּא דְּאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אִם הָיָה רוֹפֵא אוּמָּן מוּתָּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

את ש''מ. מזה תלת דההן ציפדונה סכנה מדעשה הרפואה בשבת ודבר שהוא מן השפה ולפנים מותר ומותר לרפאות מן הנכרי אם הוא רופא אומן לפי שהיתה כאומן ברפואה זו וסמך עלה ר' יוחנן:

למחר. נכנס ודרש לרפואה זו בצבורא. ואית דאמרין כששמעה חנקה נפשה ואית דאמרין לא עלתה לה כך אלא אדרבה חזרה למוטב ונתגיירה:

מטתיה כן. בא לו החולי הזה והיה מתרפא מן בתו של הנכרי דמיטינוס שמו דטבריה. ובערב שבת בא לפניה לעת ערב ושאלה אם יצטרך לעשות הרפואה למחר ואמרה לא. ואם תצטרך קח גרעיני תמרה ואית דאמרין גרעיני של הפרי שנקרא נקליבס ושרוף אותן לחציין ותקח עוד קליפות דשעורין וצואה של קטן נגובה ותשחוק אותם ביחד ותטפול על מקום הכאב אבל לא תגלה רפואה זו לשום אדם:

ההן ציפדונה. חולי השינים סכנה הוא לפי שמתחיל בפה וגומר בבני מעים ומרפאין אותה בשבת:

רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. בַּכֹּל מִתְרַפִּין. חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. רִבִּי פִינְחָס בָּעֵי. עַד כְּדוֹן כְּשֶׁאָמַר לוֹ. הֲבֵא לִי עֵצִים מֵעֲבוֹדָה זָרָה. וְהֵבִיא לוֹ. אָמַר לוֹ. הֲבֵא לִי עָלִים סְתָם. וְהֵבִיא לוֹ מֵעֲבוֹדָה זָרָה. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רִבִּי יוֹנָה הֲוָה לֵיהּ צְמַרְמוֹרִין. אַייתוֹן לֵיהּ מִן זִכְרוּתֵיהּ דְּדוֹרִי וְשָׁתָה. רִבִּי אָחָא אַייתוֹן לֵיהּ וְלֹא שָׁתָה. אָמַר רִבִּי מָנָא. אִילּוּ יָדַע רִבִּי יוֹנָה אַבָּא מְמַן הֲוָה לָא אִשְׁתֵה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

זכרותיה. היא מקור המעין של המים כדאמרינן בפ''ט דבכורות זכרותיה דירדנא ממערת פמייס. ולפי הגירסא דהכא דדורי הוא ג''כ שם גנאי כמו דארורי:

אייתון ליה מים מן המעין המקלח דרך ע''ז ששמה דוהי. א''נ דוהי כנוי לגנאי כעין דאמרינן התם דוהין של מימי רגלים:

צמרמורין. חמימות דוגמתן בפ''ט דנדה כמין צמרמורות אוחזין אותה:

נישמעינה מן הדא וכו'. אלמא שאפי' אמר לו סתם והוא הביא לו מע''ז אסור דהא אמר ר' מנא אלו הוה ר' יונה אבא ידע וכו':

בכל מתרפאין. וכו' עד כדון כשאמר לו בפירוש הבא לי עלים של ע''ז להתרפאות ואם סתם לו והביא לו מע''ז מהו:

בַּר בְּרֵיהּ הֲוָה לֵיהּ בָּלַע. אֲתַא חַד וּלְחַשׁ לֵיהּ בִּשְׁמֵיהּ דְּיֵשׁוּ פַּנְטֵרָא וְאִינְשָׁם. כְּדִנְפִיק אֲמַר לֵיהּ. מָאן לְחַשְׁתְּ לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. מִילַּת פַּלָּן. אֲמַר לֵיהּ. נִיחַ הֲוָה לֵיהּ אִילּוּ הָוָה מַייִת וְלָא כֵן. וַהֲווָת לֵיהּ כֵּן כִּשְׁגָגָה שֶׁיּוֹצֵא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מי נפק. כשרצה זה לצאת שאלו מה הלחש הזה וא''ל ממלה פלוני ואמר מה עשית מוטב היה לו שימות ולא כן שישמע הדבר הזה והיה לו כן כשגגה וכו':

ולחש ליה. שם טומאה בשם אליל ונתרפא:

הוה ליה בלע מורסא בתוך גרונו. א''נ שבלע נימא והוא שרץ:

משנה: אֵילּוּ קְשָׁרִים שֶׁחַייָבִין עֲלֵיהֶן קֶשֶׁר הַגַּמָּלִין וְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִים. וּכְשֵׁם שֶׁהוּא חַייָב עַל קִשֻּׁרָן כָּךְ הוּא חַיַיב עַל הֶתֵּירָן. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל קֶשֶׁר שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַתִּירוֹ בְיָדוֹ אַחַת אֵין חַייָבִין עָלָיו:

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' אלו קשרים שחייבין עליהן. קושר דתנינן באבות מלאכות אלו הן מהקשרים שחייבין עליהן כדמפרש ואזיל שאלו הן קשר של קיימא ומעשה אומן וכדאמרו בגמרא מאורגי יריעות למדו ואם הוא קשר של קיימא ואינו מעשה אומן או מעשה אומן ואינו של קיימא פטור אבל אסור ואם אינו של קיימא ואינו מעשה אומן מותר לקשרו לכתחלה:

קשר הגמלים. רצועה שקושרין אותו להגמלים או להספינה שנותנין בה חבל בהנקב וקושרין שיהא הקשר מתקיים לעולם וכן כל כיוצא בזה שיהא מתקיים ומעשה אומן הוא:

כך הוא חייב על התירן ואם הקשר הוא קשר שאין חייבין עליו כך הוא על התירן ואם הוא מותר לקישרו לכתחלה כך הוא מותר להתירו לכתחלה:

בידו אחת אין חייבין עליו. ואפילו עשאו להתקיים ואין הלכה כרבי מאיר:

אֲמַר רִבִּי זְעוּרָה לְרִבִּי יוֹסֵי. חֲכִים רִבִּי לְבַר פְּדָיָה דְאַתּ אֲמַר שְׂמוּעָתָא מִן שְׁמֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָֽמְרָן מִשְּׁמוֹ. אֲמַר רִבִּי זְעוּרָה לְרִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא. חֲכִים רִבִּי לְרַב דְאַתּ אֲמַר שְׂמוּעָתָא מִן שְׁמֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. רַב אָדָא בַּר אַהֲבָה אָֽמְרִין מִשְּׁמוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

חכים רבי וכו'. גרסינן להא לעיל בפ''ק בהלכה ב' דקאמר ר' זעירא התם לית אנן צריכין חוששין לשמועתיה דרב ששת דהוא גברא מפתחא ואינו רואה ומכיר לבעל השמועה ואפשר אדם אחר אמרו ולאו בר סמכא הוא ועל זה קאמר נמי רבי זעירא שם לרבי יסא וכי מכיר אתה הרבי לבר פדייה דאת אמר לפעמים שמעתתא בשמיה והשיב לו ר' יוחנן אמר משמו וכדאי ר' יוחנן לסמוך עליו וכן אמר לרבי בא בר זבדא וכו'. ואיידי דרבי בא בר זבדא אמר בשם רב הכא דהלכה כר' שמעון מייתי לה נמי הכא:

הדרן עלך פרק שמונה שרצים

רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. דִּלֹא כֵן. מִי נָתַן שֶׁמֶן ווֶרֶד לְעָנִי וְלֹא סָךְ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הלכה כר''ש. דמתני' דלכל אדם מותר לסוך בשמן ורד דאם לא תאמר כן מי נתן שמן ורד לעני ולא סך וכלומר הא מיהת כשהעשיר נותן שמן ורד להעני לסוך בו וכי לא יסוך בו וא''כ מיקרי ראוי לכל בני ישראל לסוך בו:

מַעֲשֶׂה בְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן דָּמָה שֶׁנְּשָׁכוֹ נָחָשׁ. וּבָא יַעֲקֹב אִישׁ כְּפַר סָמָא מִשֵּׁם שֶׁל יֵשׁוּ פַּנְדֵּירָא לְרַפּוֹתוֹ וְלֹא הִנִּיחַ לוֹ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אָמַר לוֹ. אֲנִי אָבִיא רְאַייָה שֶׁיְּרַפְּאֵנִי. לֹא הִסְפִּיק לְהָבִיא רְאָייָה עַד שֶׁמֵּת בֶּן דָּמָה. אָמַר לוֹ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אַשְׁרֶיךָ בֶּן דָּמָה. שֶׁיָּצָאתָ בְשָׁלוֹם מִן הָעוֹלָם וְלֹא פָרַצְתָּה גְדֵירָן שֶׁלַּחֲכָמִים. דִּכְתִיב וּפוֹרֵץ גָּדֵ֖ר יִשְּׁכֶ֥נּוּ נָחָֽשׁ. וְלֹא נָחָשׁ נְשָׁכוֹ. אֶלָּא שֶׁלֹּא יִשְׁכֶּנּוּ נָחָשׁ לְעָתִד לָבוֹא. וּמַה הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר. אֲשֶׁ֨ר יַֽעֲשֶׂ֥ה אוֹתָם הָֽאָדָ֖ם וָחַ֣י בָּהֶ֑ם

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ולא נחש נשכו. בתמיה הרי על כל פנים מת מנשיכת נחש אלא וכו':

ומה הוה ליה מימר. הראיה מן התורה שמותר דכתיב אשר יעשה אותם וגו' והיה כסבור שאין זה בכלל ע''ז ממש אלא כשאר מצות שנאמר עליהם וחי בהם ולא שימות בהם:

אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן שֶׁאֵין מִתְרַפִּין מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. יָצָא רוּבּוֹ אֵין נוֹגְעִין בּוֹ. שֶׁאֵין דּוֹחִין נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נֶפֶשׁ. לֹא סוֹף דָּבָר שֶׁאָמַר לוֹ. הֲרוֹג אֶת פְּלוֹנִי. אֶלָּא אֲפִילוּ חֲמוֹס אֶת פְּלוֹנִי. תַּנֵּי. גּוֹי בְיִשְׂרָאֵל אָסוּר. יִשְׂרָאֵל בְּגוֹי מוּתָּר. רַב חִסְדָּא בָעֵי. מָהוּ לְהַצִּיל נַפָשׁוֹ שֶׁלְגָּדוֹל בְּנַפְשׁוֹ שֶׁלְּקָטוֹן. הָתִיב רִבִּי יִרְמָיָה. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. יָצָא רוּבּוֹ אֵין נוֹגְעִין בּוֹ שֶׁאֵין דּוֹחִין נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נֶפֶשׁ. רִבִּי יוּסֵה בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב חִסְדָּא. שַׁנְייָא הִיא תַּמָּן. שֶׁאֵין אַתְּ יוֹדֵעַ מִי הוֹרֵג אֶת מִי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתניתא אמרה כן. נמי אדלעיל קאי בכל מתרפאין וכו' כלומר ומהאי מתניתין שמעינן דאין מתרפאין משפיכות דמים דתנינן תמן בפ''ז דאהלות האשה המקשה לילד מחתכין את הולד במעיה ומוציאין אותו איברים אברים מפני שחייה קודמים יצא רובו ומקרי נפש אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש ולא הותר להתרפאות ע''י שפיכות דמים:

לא סוף דבר. ולאו דוקא בשאומר לו הרוג את פלוני ואני אניחך אלא אפי' א''ל חמוס ממונו של פלוני ואניחך אסור להציל נפשו בממונו של פלוני:

תני עכו''ם בישראל אסור לעשות כן אבל ישראל בעכו''ם אם אמר לו הישראל חמוס או הרוג פלוני העכו''ם ואניחך מותר ובע''ז גריס עכו''ם בעכו''ם וכו' חייב וגי' זו יותר נכונה דקמ''ל דאפי' עכו''ם בעכו''ם מתחייב בכך משום שפיכות דמים ומשום גזל:

בנפשו של קטן. אם היה קטן רודף אחר הגדול להרגו מהו להציל את הגדול בנפשו של קטן כדינו של רודף או דילמא הואיל ולאו בר עונשין הוא לא:

התיב רבי ירמיה ומאי קא מיבעיא ליה וכי לאו מתניתין הוא יצא רובו וכו' אלמא שאף על פי שהקטן הזה רודף הוא אין מצילין את אמו בנפשו:

שנייא היא תמן. דלא קרינ' ליה רודף שהרי אין אתה יודע מי הוא ההורג ורודף את מי דאיכא למימר נמי שהיא רודפת אחריו דכמו שהיא מסוכנת למות כך הולד מסוכן הוא למות ולפיכך מניחין הדבר כמות שהוא וכי קא מיבעי לן כשהקטן רודף אחרי הגדול והוא אינו נרדף מהגדול ולא איפשיטא:

אָמַר רִבִּי חוּנָא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן שֶׁאֵין מִתְרַפִּין מִגִּילּוּי עֲרָיוֹת. וְתַנֵּי כֵן. לְפִיכָךְ הוּתָּר מִכְּלָל שַׁבָּת וְלֹא הוּתָּר מִכְּלָל נַעֲרָה מְאוֹרָסָה. הוּתָּר מִכְּלָל שַׁבָּת. וְלֹא לְהִתְרַפּוֹת. וְדִכְווָתָהּ. לֹא הוּתָּר מִכְּלָל נַעֲרָה מְאוֹרָסָה. אֲפִילוּ לְהִתְרַפּוֹת. וְלֹא סוֹף דָּבָר שֶׁאָמַר לוֹ. הֲבֵא לִי אֵשֶׁת אִישׁ. אֶלָּא אֲפִילוּ לִשְׁמוֹעַ אֶת קוֹלָהּ. כְּהָדָא חַד בַּר נַשׁ רְחַם אִיתָא בְּיוֹמוֹי דְרִבִּי אֶלְעָזָר וְסִכֵּן. אֲתוֹן שְׁאֲלוּן לֵיהּ. מָהוּ תֵיעֲבוֹר קוֹמוֹי וִייחִי. אֲמַר. יָמוּת וְלֹא כֵן. מָהוּ יִשְׁמַע קוֹלָהּ וְלֹא יָמוּת. אֲמַר. יָמוּת וְלֹא כֵן. מַה הֲווָת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי וְרִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן. חַד אָמַר. אֵשֶׁת אִישׁ. וְחוֹרָנָה אָמַר. פְּנוּיָה. מָאן דָּמַר. אֵשֶׁת אִישׁ. נִיחָא. וּמָאן דָּמַר. פְּנוּיָה. וְהָא בַּר כּוֹחָא נַגָּרָא רְחַם אִיתָא בְּיוֹמוֹי דְרִבִּי אֶלְעָזָר וְשָׁרָא לֵיהּ. כָּאן בִּפְנוּיָה כָּאן בְּאֵשֶׁת אִישׁ. וַאֲפִילוּ תֵימַר. כַּאן וְכָאן בִּפְנוּיָה. תִּיפְתָּר שֶׁנָּתַן עֵינָיו בָּהּ עַד שֶׁהִיא אֵשֶׁת אִישׁ. 77a אִית דְּבָעֵי מֵימַר. אִיתָה רוֹבָה הֲווָת וְלָא מִנְסְבָה. וְכָל מַה דַהֲוָה עֲבַד בְּאִיסּוּר הֲוַה מֵעֲבֲד. בְּגִין כֵּן אֲסַר לֵיהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אית דבעי מימר. דהייני טעמא לפי שאשה גדולה ותשובה היתה ולא היתה נשמעת לו להנשא לו בהיתר וכל מה שיעשה עמה יהיה באיסור ולפיכך החמיר ולא רצה להתיר בשום פנים:

ואפי' תימר. לעולם דכאן וכאן בפנויה והכא היה המעשה שנתן עינו בה בעודה אשת איש והלכך החמיר ר''א ולא רצה להתיר אע''פ שמת בעלה אחר כך ונעשית פנויה:

כאן בפנויה. כלומר וע''כ מה שהתיר היה בפנויה וכאן המעשה באשת איש היה וקשיא להאי מ''ד:

מ''ד אשת איש ניחא שהחמיר בה אלא למ''ד פנויה מאי כולי האי והיה לו להתיר לישא אותה והא בר כוחא נגרא כך היה שמו שג''כ אהב אשה אחת בימיו של ר''א והתיר לו לישאנה:

מה הוות. מה היתה המעשה ומה טיבה של האשה שהחמיר ר''א כל כך:

מהו תיעבור קומוי וייחי. אם מותר שתעבור לפניו בלבד ויתרפא ע''י כך ואמר ר''א ימות ולא כן שלא יעשה כך אפי' העברה בעלמא וחזרו ושאלו מהו ישמע קולה בלבד ולא ימות ואמר ימות ולא כן תעשה:

לא סוף דבר וכו'. להתרפאות בה מחולת אהבה אשר לו אלא אפי' אינו רוצה כ''א לדבר עמה ולשמוע את קולה אסור כהדא עובדא דחד היה נותן עיניו באשה אחת ואהב אותה ונסתכן מחמת חולי אהבה:

הותר מכלל שבת. מאי הוא ולא להתרפאות דבזה יש לדמות שניהם כדמסיק ודכותה וכו' כלומר וא''כ לא הותר מכלל נערה המאורסה דקתני ע''כ אפי' להתרפאות בה אסור:

מתניתא אמרה כן. מברייתא דלקמיה שמעינן נמי דאין מתרפאין מגלוי עריות דתני כן בת''כ פ' ויקרא דגריס התם כשהיא אומר מכל מצות ה' לרבות נערה המאורסה והמחלל את השבת אלא שיש בנערה המאורסה מה שאין בשבת ובשבת מה שאין בנערה המאורסה נערה המאורסה יש לה היתר לאחר מיתת בעלה. והשבת אין לה היתר. שבת הותרה מכללה לקרבנות ולפיקוח נפש. ונערה המאורסה לא הותרה מכללה בשעת איסורה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source